הם נבלו כפרח תחת השמש הקופחת
אומרה קובה עיירה סודאנית ארורה . אומרה קובה היא עיירה ככול העיירות הסודאניות, והיא אדמה ככול אדמה על פני הגלובוס. אך זהו מקום ארור שמסתיר את רוב המכאובים של כל אלה שקברו שם מצאת החמה ועד רדת החשיכה.
ב-12/05/10 כ"ח באייר, חל יום הזיכרון לנספים בדרכם לארץ, שמספרם מעורך בכ-4000 איש , אישה זקן וטף. כ-2000 מתוך אלה מפוזרים באומרה קובה.עם סימון גלי עד קטנים, מעט עפר ומיני צמחים.
אומרה קובה פערה את פיה בלי בושה ובלעה ילדים שטרם טעמו את טעם החיים, נערים ונערות שטרם רקמו סיפורי אהבה. כל חטאם היה השתייכותם לאותן משפחות יהודיות ממוצא אתיופי, שקמו ועשו מעשה ראוי בלכתם למסע רגלי מוטרף מלא סכנות מצד בוזזים, אנסים ,רוצחים במטרה להגיע אל ירושלים. הם נבלו כפרח תחת שמש קופחת ומתו עד שלא נשארו ידיים פנויות לכרות קבר.
הסיפורים על גופות שנותרו ליום למחרת כיוון שלא היו עוד אנשים שיכלו לשאת את האלונקות, .הסיפורים על אמהות שנותרו ליד גופות ילדיהם שעות ואף לילות – כל אלה אינם ידועים לכל הציבור, אף לא לחלק מבני הקהילה.
מחר יעלו אל ירושלים המעטים שניצלו ועוד נותרו בחיים, עוטים מצנפת לבנה וראשם מורכן, להתייחד עם זכרם של אלה שנותרו בדרך מהכפרים השונים מאתיופיה ועם אלה שהוצאו באלונקות קבורה מאולתרות לאותה אדמה שפערה את פיה, בלעה משפחות שלמות ומחקה אותם כאילו לא נבראו מעולם.
יום הזיכרון הוא גם יום חגה של ירושלים. אותה עיר שהכמיהה אליה הייתה ונותרה הסיבה היחידה שבגינה שילמנו את המחיר היקר מכל. העיר שתיארנו כמקום מבטחים לאותה אמונה עיוורת שנשמרה דורות בתוך הקהילה המופלאה הזו. דורות האמנו שכאשר נגיע לירושלים כבר לא נסבול מרדיפות דתיות ולא מעוני רוחני ולא מעוני של ממון. וכבר לא נהיה גרים בארץ שלא שלנו .אלא נזכה לנחלה ולשלווה. אותה עיר שמאפילה ואף מאפירה את היום העצוב הזה, הייתה ונותרה הסיבה היחידה שבגינה הלכנו מאות קלומטרים ונהיינו פליטים בסודאן הארורה. לא חיפוש אחרי חיים טובים כפי שזה משתמע מהמון מסנגרים של הקהילה.
עתה, כעבור שלושה עשורים מאז תחילת המסע המזוויע, נותרו רק מעטים שיכולים עדיין לשפוך אור על התקופה האפלה הזו. לא נותרו עוד ימים להמתין מן הצד עד שזה ייעשה על ידי אחרים. אני מרשה לעצמי לקרוא לחברי מתוך הקהילה ומחוצה לה למצוא דרך ראויה ואמיתית, שאינה מסתכמת בהצהרה של כוונות טובות (כגון: הכרזה על הכללת חומרי לימודי שנוגעים לקהילה.אך לא לעשות כן וגם אם עושים כן, לכלול נושאים בלתי רלוונטיים ומגמתיים המציירים את הקהילה באור שלילי). יש להקדיש לקהילה פינה בהיסטוריית העמים והיסטוריית הקהילות היהודיות - מקום של כבוד, למען לא יהפוך אירוע זה לסיפור חולף בים האירועים הגודשים את הארץ הזו.
אברהם אדגה - בן הקהילה, מחבר הספר "המסע אל החלום"
|
